האדם ניחן ביכולת חשיבה מורכבת אך גם במגבלות קוגניטיביות קבועות. הוא קולט מידע, מפרש אותו ומקבל החלטות על בסיס ניסיון, דפוסי פעולה והרגלים שנבנו לאורך זמן. המגבלות הללו אינן כשל, אלא חלק טבעי ממבנה החשיבה האנושית. האדם איננו מחשב, אלא יצור תודעתי הפועל בתוך הקשר, זמן ולחץ. במערכות פשוטות, מגבלות אלו כמעט ואינן מורגשות, אך […]

התקדמות האוטומציה במערכות טכנולוגיות הביאה לשינוי מהותי באופן שבו האדם פועל, חושב ומקבל החלטות. המערכות הפכו לחכמות, מדויקות ומבוססות אלגוריתם, עד כי חלק ניכר מן ההכרעות שבעבר נדרשו לשיפוט אנושי מתבצעות כיום באופן אוטומטי. תהליך זה, שנועד להקל על האדם, לצמצם טעויות ולשפר יעילות, הוביל בפועל לשינוי עמוק יותר, שינוי במבנה היחסים שבין האדם לטכנולוגיה.

בעידן שבו ארגונים מודדים כמעט כל נתון, נדמה שהמשאב היחיד שאינו מנוהל באמת הוא תשומת הלב האנושית. מערכות המידע נבנות מתוך הנחה סמויה שהקשב הוא אינסופי, שניתן לדרוש מהעובדים זמינות מלאה ומעורבות מתמדת, ושאם נציג עוד מסך, עוד שדה קלט או עוד התראה נקבל תמונה מדויקת יותר של המציאות. אולם המציאות הקוגניטיבית שונה בתכלית. הקשב